FreeFind  איך לחפש באתר

קביים:  האתר לסטודנטים במקצועות הבריאות

 

 ראשי  >   דברים מהלב > כך תטפלו בי
את המכתב הבא כתבה מוניקה אוליביה מקינטייר - אמריקאית בת 7, שהייתה מאושפזת חודשיים וחצי בשל מחלה אוטואימונית.

המכתב פורסם באוקטובר 2002 בכתב עת הישראלי לרפואה פליאטיבית ולטיפול בכאב בהוצאת "צדיקל מדיה" ובעיתון הארץ ב 26.5.2003.

תודה לטל פ. שהעבירה לי את המכתב היפה שמקבל כל מי שמתחיל לעבוד בבי"ח שניידר...

 

כך תטפלו בי

אל תפתיעו אותי.

ספרו לי מה אתם הולכים לעשות לי, לפני שאתם ממתחילים לעשות זאת. תסבירו לי מה אתם הולכים לעשות לפני שאתם נוגעים בי. אם אני צריכה לקבל זריקה, ספרו לי את זה מראש ואל תחכו לרגע האחרון.

 

אל תגידו "זה שום דבר".

בשבילי זה כן משהו. אולי בשבילכם זה שום דבר, כי זה לא קורה לכם.

 

הייתי רוצה שאותם רופאים ואחיות ייכנסו לחדר שלי.

זה מפחיד להתעורר ולראות קבוצה של רופאים לא מוכרים עומדת מסביב למיטה שלי. כל הזמן ראיתי המון אנשים שונים שלא הכרתי.

 

היו כנים

אני כועסת כשאומרים סתם שמשהו לא יכאב ובסוף זה כואב. תגידו תמיד את האמת. רופא אחד אמר לי שהוא הולך לסלק את האינפוזיה שלי תוך כדי ניתוח, וכשהתעוררתי היא היתה עדיין בפנים. אני יודעת שלא רוצים תמיד לומר את האמת לילדים אבל זה עדיף על כך שמגלים מאוחר יותר ששיקרו אותם.

 

בקשו ממני רשות לגעת בי, לפני שאתם עושים זאת.

כמעט תמיד שאלו אותי הרופאים אם הם יכולים לגעת בי או ללחוץ לי על הבטן: אבל פעמים רבות הם נגעו בי עוד לפני שהספקתי לומר כן. אם כבר שמת עלי ידיים, למה אתה שואל אם אפשר לגעת בי? לעתים קרובות אני מרגישה כמו דובון צעצוע, כשלוחצים עלי ומושכים בחלקי גוף שלי.

 

תחשבו תמיד כיצד לעשות את הדברים בכמה שפחות כאב.

אותי תמיד דקרו. רופא רצה לקחת לי דם למטרה מסוימת ואחר כך בא רופא אחר שרצה לקחת דם למטרה נוספת...למה לא לקחו את הכל בפעם אחת? לא קל שדוקרים אותך, לא חשוב מה שאחרים אומרים על זה.

 

רדו לגובה שלי.

אם אני במיטה, שבו. אפשר לשבת על המיטה שלי. אל תרכנו מעלי, זה מפחיד אותי כי אז אני חושבת: "אלוהים אדירים, מה הוא הולך לעשות לי?". היה רופא אחד שהיה גבוה מאד. לא רציתי לדבר איתו כי הוא היה כל כך גבוה. הוא היה באמת נחמד, אבל זה היה בכל זאת, מפחיד. יום אחד הוא נכנס וישב על ברכיו כדי לדבר איתי ומאז אני כבר לא מפחדת ממנו.

 

נסו לא להעיר אותי כל כך הרבה פעמים.

בדיוק כשאני שקועה בשינה ויש לי חלום נחמד מגיע מישהו ומעיר אותי.

 

                                                                  מוניקה

 

כל מה שנותר לי להגיד זה: כשאנחנו חולים וכואבים, כולנו בני שבע! (חנה צ.)

 

הסכם שימוש באתר                                                                               ©  כל הזכויות שמורות לחנה צפריר                                                  עמוד זה נערך לאחרונה 22/08/2014