FreeFind  איך לחפש באתר

קביים:  האתר לסטודנטים במקצועות הבריאות

 

 ראשי  >   דברים מהלב >  מה רואות עיניך, אחות?
תודה מיוחדת לענת שוורץ שהעבירה אלי את המכתב המתורגם הבא שנכתב על ידי קשישה... למחשבה...

 

מזכרת ליד מיטת החולה

מה רואות עיניך אחות, מה הנן רואות?
מהן מחשבותייך כאשר עינייך מתבוננות בי?
אישה זקנה ומקומטת, לא חכמה במיוחד, עם עיניים שקועות ודהויות.
מזילה את האוכל המוגש לפיה ואינה מגיבה.
כאשר את אומרת בקול רם: "בכל זאת הייתי מבקשת שתנסי..."
כנראה שתשומת לבי אינה מנותבת לדברים שאת עושה ומבקשת..,
האם תביני את הקושי הנצחי שבהתרת חבילה קשורה או בהתרת שרוך נעל?
מי יבינני כהלכה ויתן לי לפעול כרצוני, יכבדני באשר הנני ?
ברחצה או בהזנה למלא את היום הארוך.
האם באמת אלו הן מחשבותייך האם רק זאת רואות עינייך?
אם כך פקחי עינייך אחות, כי אינך מסתכלת עליי,
הניחי לי לגולל את סיפורי תוך שאני יושבת כאן לפנייך ,קפואה, סרה להנחיותייך
ואוכלת בהתאם לבקשתך.
אני ילדה קטנה בת 10 מוקפת באבא ובאימא, אחים ואחיות שאוהבים אחד את השני.
נערה בת 16 עם כנפיים לרגליה, מבושמת באהבה, חולמת שבקרוב תזכה להכיר את אהובה.
אני כלה שהגיעה לפרקה ואשר בקרוב ימלאו לה 20
ליבי מפרפר ומנתר...זוכר את הנדרים אשר הבטיח לשמור במעמד מקודש.
בגיל 25 יש לי כבר צאצא משלי הזקוק להגנתי,
שאספק את כל צרכיו ואעניק לו בית חם ואוהב.
אישה בת 30,צאצאי גדלים עתה במהירות.
קשורים אנו בעבותות זה לזה, קשר אמיץ שימשך לנצח.
בגיל 40, צאצאיי הצעירים גדלו ועזבו את הקן.
אולם הגבר שלי עמי, משענת לחזקני בעת שאני שרויה בבכי ומתאבלת.
בגיל 50, שוב תינוקות משחקים בינות לרגליי,
שוב יודעים אנו שמחת ילדים, אהובי ואני...
ימים שחורים מתדפקים על דלתי, על חיי, בעלי מת...
אני מסתכלת לעבר עתידי ורעד עובר בגופי ופחד ממלאני.
ילדיי שלי מגדלים את ילדיהם ..
ואני נותרתי עם המחשבה על השנים שחלפו להן ועל האהבה שידעתי.
אני אישה זקנה עתה, שהטבע האכזר הכריעה.
טבע המשטה במזדקן והופכו לשוטה.
הגוף מתפורר. וחיוניותו נעלמת..
גוף שהיה במלא אונו עתה קמל.
מונחת עתה אבן במקום שבעבר פעם לבי.
אולם, בתוך הגופה המזדקנת הזו, שוכנת לה עדיין ילדה צעירה.
ופה ושם לבי ההולם עדיין שותת חיים.
זכורים לי רגעי השמחות, לצד רגעי העצב והכאב.
אוהבת וחיה את חיי פעם נוספת..
אני חושבת על השנים הספורות שחלפו להן ביעף
ומקבלת את העובדה הנוקבת שדבר אינו נצחי.
אם כך פקחי עינייך אחות,
פיקחי וראי.
לא אישה מקומטת הנני...
הקרבי נא, וראי אותי - כפי שאני.
 

תרגום חופשי: ענת שוורץ, RN, בי"ח רמבם.

הסכם שימוש באתר                                                                               ©  כל הזכויות שמורות לחנה צפריר                                                  עמוד זה נערך לאחרונה 22/08/2014