FreeFind  איך לחפש באתר

קביים:  האתר לסטודנטים במקצועות הבריאות

 

 ראשי  >   דברים מהלב > מכתב לגולשי "קביים" ממטופל צעיר
 

מכתב לגולשי קביים ממטופל צעיר

את המכתב הבא כתב צעיר למוד סבל וניסיון במערכת הבריאות לאחר שעבר במהלך ילדותו כ 5 ניתוחים שונים. את הדברים הבאים כתב במיוחד לקביים כמסר לכל הסטודנטים והעוסקים במלאכה. תקראו ותפנימו.

 

שלום לכולם ...

עברתי 5 ניתוחים והתבקשתי לכתוב קצת על הצוות הרפואי שטיפל בי .
אם הייתי צריך להגדיר את הצוות במילה אחת הייתי מגדיר אותם "מלאכים"!!!

אני חושב שהתכונות ההכרחיות שצריכות להיות ברופא\אחות זה אנושיות וסבלנות, לטעמי זה חשוב לא פחות מניסיון וממקצועיות.  

 

חלק מהניתוחים שעברתי היו בגיל צעיר.

בשביל ילד קטן ניתוח זה כמו גזר דין מוות כי הוא לא באמת מבין שבשורה התחתונה ניתוח הוא רק ניתוח... הדמיון שלו עובד וניתוח הוא הרבה יותר מזריקה וגבס. הוא לא מבין מה זה הרדמה - בשבילו הרדמה זה מוות, כי "אם לא יצליחו להעיר אותו והוא יישאר רדום?"

זריקה זה מעבר ליכולת הסבל.. דם?! דם זה כבר ממש ממש מוגזם ...

לכן אני חושב שאנושיות וסבלנות אלו תכונות ממש ההכרחיות.

אני זוכר בתור ילד שהייתה להם סבלנות אינסופית ואנושיות בקנה מידה אדיר וכל מה שאני יאמר לא יצליח להביע כמה אני מעריך את זה.  כאילו כל מה שעמד להם מול העניים כול הזמן זה "הוא ילד והוא פוחד", והם התנהגו בהתאם !!!

אם תשימו לב , כשתיארתי מה זה ניתוח בשביל ילד קטן לא אמרתי הגדרה מוזרה על רופאים. כי בשבילי גם בגיל קטן הם היו אנשים, אנשים טובים שהאמנתי שלמרות הכול הם רוצים לעזור. (בתור ילד קטן חשבתי גם שיש להם "שכל מיוחד" מרוב שהם חכמים ויודעים לבצע פרוצדורות מסובכות כל כך).

באמת אין לי טענה על אף אחד מהצוות שטיפל בי, רק הערכה עצומה!

חוץ מקרה אחד חריג, שלאחר התלבטות רבה החלטתי דווקא כן לציין אותו בגלל המסר הנובע ממנו.

מדובר בפיזיותרפיסטית שטיפלה בי בבי"ח בתקופת האשפוז. היא אישה מקסימה אך בכל זאת יש דבר מסוים שהוא לא מקובל על הדעת מבחינתי. נגיעה בלי רשות!

בן אדם הוא לא חפץ וזה לא נעים שתופסים אותך הופכים אותך ומסובבים אותך ונוגעים לך בגוף בלי רשות. ברוב הפעמים היא בקשה רשות אבל לא תמיד. פעם אחת בבוקר היא הצליבה לי את הרגליים בלי רשות (בשביל להפוך אותי, כאילו אני לא יכול לבד) ואז תפסה לי בחוזקה ברגליים. אמרתי לה שכואב לי איפה שהיא תופסת. זה לא שאני אומר "סתם" גם אם זה לא המקום שבו ביצעו את הניתוח. פשוט צרחתי מכאב שהיא עשתה את זה והיא אפילו לא הפסיקה. מאוחר יותר כשהתלוננתי בפני הרופא המעולה שלי, על הכאב באזור המדובר, הוא גילה שיש לי שם פצע לחץ ענק ולכן כאב לי איפה שהיא תפסה. ילדים הם לא שקרנים ולא אומרים "סתם". והכי חשוב הם שונאים שנוגעים בהם בלי רשות!

 

בשביל שלא יישאר רושם שלילי על הצוות שטיפל בי, כי המקרה שספרתי היה ממש יוצא דופן ויחידי מתוך כ 17 שנות טיפול ,מקרה שבכלל לא אופייני לצוות כולו, אני רוצה לספר גם מקרה שבו כן היתה התחשבות.

 

אחד מהטיפולים שעברתי כלל פרוצדורה מאוד לא נעימה וכואבת לכול הדעות.

הרופא שטיפל בי עדכן אותי בכול מה שהוא עושה ובכל פעם שכאב לי או אפילו צרחתי בלי סיבה הוא הפסיק והיתה לו סבלנות אדירה ורק כדי להמחיש אציין שפרוצדורה שהיתה אמורה לקחת בערך25  דקות לקחה לו 50 דקות. רק כדי שזה יהיה בקצב שלי ושלא יכאב לי ושאני לא יצרח וכו'....

אני חושב שאת הטיפול הזה אני לא אשכח בחיים ולא מפני שהוא כאב, אלא מפני שמבחינתי באותו טיפול ראיתי את הרופא האידיאלי שאני רוצה להיות בע"ה. עם סבלנות אדירה ופשוט אנושיות!!!!!! ילד ששוכב על מיטת טיפולים הוא במידה מסוימת חסר ישע, אין לו מה לעשות אלא לעבור את הטיפול... ואני חושב שיש לי מזל שלא עשו לי את זה בכפיה ובכוח אלא בסבלנות ובהתחשבות או כפי שהוא אמר " נעשה בשיתוף פעולה"...

 

אז זהו לכול הסטודנטים אני מאחל בהצלחה.

כל הכבוד לכם על עבודת הקודש, כל פעם שקשה לכם קצת עם החומר תזכרו שאחר כך זה ישתלם כי אתם תזכו להציל ולשפר חיים של אחרים שלא יפסיקו להעריך אתכם!

 

(שם שמור במערכת)

 

 

הסכם שימוש באתר                                                                               ©  כל הזכויות שמורות לחנה צפריר                                                  עמוד זה נערך לאחרונה 22/08/2014